מרורה

מְרוֹרָהf. (b. h. מְרֹרָה; preced. wds.) venom. Pirké dR. El. ch. XIV מְרוֹרַת פתנים, v. פֶּתֶן.Pl. מְרוֹרוֹת troubles, evils. Esth. R. introd. to Par. 5 (ref. to מררת, Deut. 32:32) הללו הביאו מ׳ לעולם (some ed. מְרֹרוֹת) it is they (the grapes) that brought troubles into the world; Lev. R. s. 12 מרירות (corr. acc.); Gen. R. s. 15 אותן האשכלות הביאו מ׳וכ׳; Yalk. Deut. 946 (some ed. מר דו, corr. acc.).